בית הספר דרור גליל הוא בית הספר של המחר - תגובה למאמרו של יורם הרפז
מחשבות על בית הספר של המחר
בתחילת דרכי כמורה במערכת החינוך הפורמאלית נתקלתי במאמרו של יורם הרפז "אחרי 150 שנה, הגיע הזמן להמציא את בית הספר של המחר". המאמר מנוסח בפשטות ובהירות והביקורת על מוסד בית הספר מוכרת היטב - "בית הספר המודרני - או "החרושתי"... שהוקם במהלכה של המהפכה התעשייתית במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, לא השתנה מהותית למרות הרפורמות… הוראת הרצאה סמכותית מצד אחד ולמידת שינון צייתנית מצד אחר ממשיכות לשלוט בבית הספר ולהכשיר אזרחים, פועלים וחיילים ממושמעים (או "מטומטמים בלשונו של ג'ון גאטו). מסביב "פאנטא ריי" (הכל זורם) ובית הספר - סלע איתן. המדינה, המשפחה, העבודה, הזהויות הקבוצתיות והאישיות משתנות ללא הרף, ורק בית הספר כמנהגו נוהג… בית הספר של היום אינו מתאים לסביבה החברתית-תרבותית של היום - ומכאן נובע משבר החינוך של ימינו." במהלך שנות הפעולה שלי במערכת החינוך כמורה וכמנחה של מורים חשתי על בשרי את המשבר אותו מתאר הרפז במאמרו. נראה שלא משנה כמה בעלת מוטיבציה, יצירתית ומשקיענית הייתי עדיין קמתי בבוקר, התייצבתי בבית ספר ונדרשתי לעמוד מול 35 תלמידים בכיתה למשך 50 דקות כדי להעביר להם את הידע שמשרד החינוך קבע שדרוש להם על מנת להפוך לאזרחים טובים במדינת ישראל. זאת שוב ושוב ללא הפסקה כמעט, במשך 6 שעות בממוצע. סה"כ 200 תלמידים ביום. 5 ימים בשבוע. אחרי שלוש שנים כאלו הגעתי לנקודת שבירה. יכולתי לזנוח את ההוראה או להיענות לקריאתו של הרפז - הגיע הזמן להמציא את בית הספר של המחר…בארבע השנים האחרונות לקחתי חלק בצוות היגוי של "בית הספר למקצועות המחר" ברשת דרור בתי חינוך. למדנו, קראנו, נפגשנו עם אנשי חינוך ואנשי מקצוע, סיירנו בבתי ספר בארץ ובעולם, חלמנו, עפנו על עצמינו, התווכחנו, כתבנו עוד ועוד תכניות, השתתפנו בישיבות עם משרדי ממשלה, תעשיינים, אנשי אקדמיה ומומחים שונים, הוצאנו אינסוף אישורים. והנה, בשנה הבאה, שנת הלימודים תשע"ז, אנחנו סוף סוף עוברים שלב, מ"לדבר על" ל"התנסות ב…". אנחנו פותחים את שעריו של בית הספר - "דרור גליל, בית הספר למקצועות המחר".
לעשות את הדבר הבא
לפני כמה ימים נתקלתי שוב פעם במאמר המדובר. בחלקו השני של המאמר מניח הרפז קווים מנחים לביה"ס של המחר. הוא כותב:
"תכנית הלימודים: בבית הספר של המחר תכנית הלימודים היא גמישה, והיא מהווה נקודת מוצא שממנה תלמידים יוצאים למחקרים שלהם. עיקרה של תכנית הלימודים היא במה שאין בה ושהתלמידים עתידים ליצור, ולא במה שיש בה ועתיד להישמר בזיכרונם (עד הבחינה)."
בבית הספר דרור גליל אנחנו כותבים את תכנית הלימודים ביחד עם התלמידים מתוך השאלות והבעיות שמפריעות להם. כל פרויקט לימודי-חברתי (SPBL) מתחיל מהתבוננות על המציאות, המציאות האישית שלהם והמציאות החברתית-תרבותית המקומית והעולמית ובהגדרת אתגר או בעיה שאנו מזהים. השיא של תהליך הלמידה הוא בהמצאה של מענים לבעיות ולאתגרים שזיהינו - יצירת ידע חדש.
"טכנולוגיה: בית הספר של המחר עתיר טכנולוגיה - אייפדים, תוכנות עדכניות לייעול הלמידה, נגישות לרשת, לוחות חכמים, ספרים דיגיטליים וכו' - אבל איש אינו עושה מזה עניין גדול. הטכנולוגיה היא אמצעי המאפשר למידה טובה, אך לא מבטיח אותה."
בבית הספר דרור גליל אנו מכשירים את בני הנוער להשתמש בטכנולוגיה המתקדמת ביותר במטרה להפוך את החברה שלנו לטובה יותר. החלק השני של המשפט אפילו חשוב ומחייב יותר מהראשון. טכנולוגיה היא אף פעם לא ניטרלית ויש לה השלכות חברתיות-תרבותיות מרחיקות לכת. חלק משמעותי מתהליך הלמידה בבית הספר מוקדש לפיתוח חשיבה חברתית וביקורתית שמאפשרת לבחון ולהבין השלכות אלו. הסדר המתבקש ביצירת שינוי חברתי הוא קודם לברר מהי המציאות החברתית הטובה והרצויה בעיני ובשלב השני להבין איזו טכנולוגיה תומכת ביצירת מציאות שכזו.
"קהילה: בית ספר של המחר פורץ את החומות של בית הספר של אתמול והיום ומשתלב בחיי הקהילה - הלוקלית והגלובלית. למידה טובה של תכנים בעלי ערך נמדדת בין השאר, אולי בעיקר, ביכולת ובנטייה של התלמידים והבוגרים להתערב בתחומי החברה והתרבות כדי לשפר אותם. לכל מה שנלמד בבית הספר של המחר יש זיקה לעולם האמתי שמחוץ לבית הספר - זיקה לצורך הבנת העולם ותיקון העולם."
בית הספר דרור גליל הוא נקודת התכנסות ליציאה לפעולה בקהילה. אי אפשר להתיימר לשנות את העולם כשפוגשים אותו רק בתוך כיתת הלימוד. חלק משמעותי מתהליך למידה ויצירה חברתית הוא ההכרות והמפגש. מפגש אמתי עם אנשים וסיפורים. מפגש שמגשר על השונות ויוצר שותפות. תלמידי בית הספר יקיימו מפגשים מגוונים עם הקהילה שבתוכה הם פועלים: שיתוף פעולה עם מומחים ואנשי מקצוע דרך הרשת ופנים אל מול פנים, הכרות עם אוכלוסיות ותרבויות שונות ועוד מתקיימים על בסיס יומיומי כחלק מתכנית הלימודים
"הוראה: ההוראה בבית הספר של המחר היא הוראה עקיפה - הוראה המייצרת תנאים ללמידה טובה. הכלל המנחה שלה הוא: "עיקרה של ההוראה אינו במה שהיא עושה אלא במה שהיא גורמת לתלמידים לעשות".
הצוות החינוכי של בית הספר דרור גליל מבין שכדי להיות דמות מחנכת רלוונטית צריך להכיר באופן אישי ועמוק כל אחד ואחת מתלמידיך. רק מתוך הקשר האישי הנרקם בין מחנכת לתלמיד היא יכולה ללוות ולהנחות את תהליכי ההכשרה, הלמידה וההתבגרות שלו. רק מתוך הקשר האישי הנרקם בין מחנכת לתלמידה היא יכולה לדרוש ממנה לממש את הטוב ביותר שלה. דרור גליל מעמיד במרכז בית הספר את המפגש והדיאלוג. בין המחנכות לתלמידים, בין התלמידים לבין עצמם ובין קהילת בית הספר לקהילה שמסביבו. כדי שנוכל לממש הלכה למעשה התחייבות זאת בבית הספר יש 20 תלמידים בכיתה, מחנכת אישית לכל תלמיד, כל הצוות החינוכי של בית הספר משמש כחונך אישי לתלמידים ובשיאו ימנה בית הספר כ-200 תלמידים כך שכולם יכירו את כולם.
ביתנו פתוח לכל נער ונערה
הרפז מסכם את מאמרו כך:
"אף לא אחד ממאפייניו של בית הספר של המחר אמור להפתיע את מי שמתמצא קצת בספרות החינוכית של מאה השנים האחרונות… אז למה אנחנו לא עושים את זה? יש לכך סיבות רבות.
זה יקר: חינוך ייחודי, חינוך מותאם (עד רמה מסויימת) לכישורים ולנטיות של כל ילד, עולה כסף; חינוך אחיד - עולה פחות.
זה מפחיד: בית הספר הרגיל - של אתמול והיום - מוכר לנו; למדנו בו, הורינו למדו בו, ילדינו לומדים בו. בית הספר של המחר הוא לא ידוע, והלא ידוע מעורר חרדות.
זה "בסדר": "ילדינו" - ילדי השכבות המבוססות - מצליחים בו, מביאים בגרויות טובות ומגיעים לחוגי היוקרה באוניברסיטאות - למה להזיז?"
חלק מרכזי מהאתגר בלהקים את בית הספר דרור גליל הוא להצליח להקים אותו במערכת החינוך הציבורית בלי להתפשר על איכות החינוך. לא מדובר בהחלטה שרירותית או קלה. זהו ביטוי ממשי לאג'נדה החינוכית שמנחה אותנו כרשת וכתנועה - "שוויון ערך האדם", כל אדם, ללא הבדל דת, גזע, מין ומצב כלכלי. בדמיוני אני מציירת את בית הספר כמרכז חברתי שבו נפגשים, לומדים ויוצרים ביחד בני נוער שונים מכל הגליל. נער דרוזי ממרר לצד נערה יהודיה מכפר תבור. תלמידה מחצור הגלילית ביחד עם תלמיד מעמק הירדן או משגב. נערה בדוואית מסלאמה ונערה מקיבוץ דגניה א'.מה שמשותף לכל בני הנוער הללו, להוריהם ולצוות החינוכי של בית הספר הוא התבונה לראות שבית הספר של היום הוא לא "בסדר", האומץ לרצות עתיד טוב יותר לעצמינו ולחברה הישראלית והכוח ללכת נגד הזרם ולנסות משהו חדש לגמרי, לקחת חלק בהקמתו של דרור גליל כבית הספר של המחר.מבחינתי, בפעם הבאה שיורם הרפז יתבקש לכתוב מאמר על בית הספר של המחר הוא כבר לא ישאל "אז למה אנחנו לא עושים את זה?", הוא יכתוב אותו על בית הספר שלנו.
קישור למאמר המלא של פרופ' יורם הרפז:
