שנת הלימודים תשפ״ו

מָה אַבְרֵכְךָ יַלְדִּי הַיָּקָר, לַהַתְחָלָה הַחֲדָשָׁה מָחָר?
שֶׁתַּתְחִיל בְּחִיּוּךְ מֵחָדָשׁ, וְתָבוֹא עִם עֵינַיִם סַקְרָנִיּוֹת וְלִבְּךָ יִהְיֶה פָּתוּחַ כְּאוּלָם, שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִכָּנְסוּ חֲבֵרוּיוֹת
שֶׁתֵּדַע לֶאֱהֹב אֶת עַצְמְךָ, לְהַכִּיר וּלְהוֹקִיר אֶת הַכִּשְׁרוֹנוֹת אֵלּוּ שֶׁנִּתְּנוּ לָךְ כְּפִקָדוֹן לְהַרְבּוֹת עוֹד טוֹב בָּעוֹלָמוֹת
שֶׁתַּתְמִיד לְהַתְמִיד בַּדֶּרֶךְ, וְלֹא תִּבָּהֵל מִכַּשְׁלוֹנוֹת וְתֵדַע לָקוּם גַּם אִם תִּפֹּל, אֲבָל בְּלִי לְהִתְנַשָּׂא בְּהַצְלָחוֹת
שֶׁתַּבִּיט בְּעַיִן טוֹבָה עַל הָאַחֵר, וְתִרְאֶה בּוֹ נְקַדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁתָּכִיל וְתִתֵּן מָקוֹם, וְתִהְיֶה אֱנוֹשִׁי – זוֹ מַעֲלַת הַמַּעֲלוֹת
וְתָמִיד תָּמִיד תִּזְכֹּר, שֶׁאָנוּ פֹּה לָךְ לְגַב וְלִתְמִיכָה מֵאֲחוֹרֶיךָ לְלֹא תְּנַאי, עִם לֵב מָלֵא מָלֵא אַהֲבָה