לפי שיטה זו – אם נדאג שהילדים יעשו את הדבר הנכון, יקראו את הספרים הנכונים וירכשו את המיומנות הנכונה- הם יהיו מעוצבים למבוגר מסוים.
אבל אי אפשר באמת לעצב ילדים!
לעומת זאת החינוך הלא קונבנציונלי יאמץ לרוב את שיטת ׳הגנן׳, על פיה אין לנו שליטה על מה ששתלנו.
לפעמים, מה שתכננו נכשל, ולפעמים יקרו דברים נפלאים.
הגנן, יוצר סביבה עשירה ומזינה, הוא משקה ומדשן ובעיקר – מקווה לטוב.
הוא צריך לסמוך על התהליך.
חינוך בשיטת ׳הגנן׳ בונה מערכת שמספקת מרחב מוגן . עדיין, דברים לא צפויים יכולים לקרות בו, אבל הילד ידע להתמודד איתם, כי יש לו אמון ומחויבות.
אז מה עושים עם ילד שגדל במסגרות קונבנציונליות (נגריות) והגיע לתיכון של גננים?
הרי שכבר עבר דרך לא קצרה וכבר הפך לנער מתמרד… איך בכל זאת ניתן יהיה להשפיע, לאתגר ולהנחות אותו?
התשובה פשוטה:
אנחנו כמחנכים.ות צריכים להוות דוגמה אישית, לכבד אותו, לכוון ולהעריך.
ואז, לא רק שיצמח עץ… הוא גם יניב פירות
תודה ל ליאור פרנקל Adaptation על גנן vs נגר
וההשראה בכלל בפודקאסט ׳פופקורן׳.
מומלץ בחום
